הדרך לבניית בית רצופה בירוקרטיה. במסגרת הבקשה להיתר בנייה דורשת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ממבקש ההיתר(היזם)  להציג, בין היתר, הסכם טיפול בפסולת הבניין העתידית. ההסכם שלפעמים מכונה גם "הסכם פסולת", או "הסכם הטמנה", נועד להסדיר, מבחינת המשרד להגנת הסביבה, את סילוק פסולת הבניין משטח הבנייה לאתר טיפול מוסדר ומורשה. הסכם הפסולת המחויב בהתאם לחוק הוא הסכם לקליטת הפסולת בלבד, ללא העמסתה משטח הבנייה ופינויה בפועל. למידע נוסף

השיקול צריך להיות בראש ובראשונה כלכלי.  ברחבי ארץ מפוזרים  מפעלי טיפול ומיחזור פסולת רבים (חלקם ברישיון וחלקם ללא). זה הקרוב ביותר אליכם הוא זה שהוצאות השינוע של הפסולת אליו יהיו הזולות ביותר. למידע נוסף

עזרת מנוע החיפוש החכם שלנו נתאים לכם אתר פינוי פסולת הקרוב אליכם ביותר. את הסכם ההתקשרות לפינוי פסולת הבניין תוכלו להפיק כאן ותוך זמן קצר הוא יהיה בידכם (בהנחה שסיפקתם את כל המידע הנחוץ)

אתם! 

ג'נקו הוא האתר היחיד והראשון בארץ המציע לכם שירות יעיל ונכון עבורכם. אם עד כה נדרשתם למצוא בעצמכם את מפעל הטיפול בפסולת או לסמוך על הקבלן – תנו לנו להקל עליכם. אם עד כה ההסכם להתקשרות לפינוי פסולת בניין היה עוד מפלצת בירוקרטית מפרכת –  ג'נקו נועד להקל עליכם. לג'נקו קשרי עבודה על כל מפעלי הטיפול בפסולת ברחבי הארץ, והאינטרס שלנו הוא למצוא עבורכם את הפתרון הזול ביותר והנכון סביבתית.

לא. אלה שני סוגי שירותים שונים.

הסכם ההתקשרות עם מפעל הפסולת הוא דרישה של הועדה המקומית לתכנון ובנייה. לפינוי עצמו של הפסולת עליכם לדאוג בנפרד ולשלם  אח ורק כשתהיה פסולת.

פסולת בניין, לפי חוק שמירת הניקיון, תשמ"ד  – 1984, היא זאת הנוצרת בפעילות בנייה והריסה. נכללים בה חומרים ושאריות המשמשים לבנייה ולשיפוצים והיא כוללת תוצרי הריסות וחומרי בנייה שונים בהם בלוקים, בטון, אספלט, זפת ומוצריה, לבנים, מרצפות, קרמיקה, גבס, זכוכית, לוחות בידוד, שברי שיש, לוחות גבס, עץ, מתכות, פלדה, חומרי פלסטיק, עודפי עפר, עץ מעובד, צבעים ומדללים, חומרי איטום ועוד. חומרים אלה בחלקם מסוכנים, רעילים ודליקים.

תיקון מס' 5 (תשנ"ח 1998) מחייב את המהנדסים בוועדות התכנון המקומיות לקבוע בהיתר הבנייה תנאים בדבר דרכים לסילוקה של פסולת הבנייה אל אתר טיפול בפסולת, כלומר מפעל לטיפול בפסולת, במהלך העבודה ומיד לאחר השלמתה.

פינוי פסולת בניין משטח הבנייה יכול לגרום ליזם או לבעל הבית להוצאות מיותרות בגלל חוסר הבנה בתחום. ניהול נכון של הטיפול בפסולת הבניין בשטח הבניה והתאמת אפשרות אחסון, ההעמסה ושינוע הפסולת, לתנאי שטח הבנייה יכולים להביא לחיסכון כספי ליזם ולשרת טוב יותר את הסביבה.

אחת הדרכים הפשוטות היא על ידי הפרדה במקור, כלומר: על ידי מיון הפסולת בשטח הבניה למרכיביה השונים – ברזל, עץ, ניילון ופלסטיק. הפרדה כזו, בסיום כל יום עבודה, תסייע לסביבה ותגרום לצמצום ההוצאות עבור פינוי הפסולת.

ברזל: ברזל בניין שכבר אין לקבלן בו צורך שווה כסף. יש לאצור אותו בערמה נפרדת בשטח האתר וככל שתהליך הבנייה יתקדם יצטברו בשטח כמויות גדולות של ברזל. בחלקו ניתן יהיה להשתמש בו לשימוש חוזר. לאחר סיום שלב בניית השלד אפשר להזמין קבלן איסוף ברזל שיקח את הברזל למיחזור ואף ישלם לכם עבורו. כן, הברזל שלכם שווה כסף ומחירו כיום נע בין 150 ₪ – 400 ₪ לטון. 

עץ: 25-35% מכמות הפסולת הכללית שמגיעה מאתרי בנייה היא של חתיכות עץ למיניהן. בחשבון פשוט, כשתפרידו את העץ מכלל הפסולת שאתם שולחים למפעל הסילוק תצליחו להפחית כרבע או שליש מכמות הפסולת הכללית. בעץ שאספתם תוכלו להשתמש לטובת פרויקטים עתידיים, לתרום אותו או להשתמש בו לטובת במדורת ל"ג בעומר הקרובה. קיימים מספר מפעלים שקולטים עץ מלא בלבד לטובת גריסה ומיחזור בכמות מינימום של כ-72 קוב.

ניילון ופלסטיק: חלק מחומרי הבניין מגיעים עטופים בניילון. ניילון נקי מאבק ומבוץ שווה כ- 800 ₪ לטון. בדרך כלל בבניית בתים הפרטיים לא מצטברת כמות גדולה של ניילון ולכן כדאי בסוף כל יום עבודה לאסוף את הניילונים הנותרים ולזרוק אותם לפח המתאים של הרשות המקומית. כך נכון גם  לגבי מכלי הפלסטיק. אם מכלי הפלסטיק בפסולת הבניין שלכם מכילים נוזלים, אלה יוגדרו כפסולת מסוכנת ולכן יהיו חלק מהפסולת הכללית הרטובה.

על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, במדינת ישראל מיוצרים מדי שנה כארבעה מיליון טון פסולת בניין וכשלושה וחצי מיליון טון עודפי עפר. שפיכה לא חוקית ובלתי מוסדרת של פסולת בניין מהווה עבירה פלילית מכוח חוק שמירת הניקיון, תשמ"ד – 1984 ועלולה לגרום לשורה של מפגעים אסטטיים, סביבתיים, בריאותיים ונופיים, לצד כתב אישום פלילי. המדינה רואה בבעל היתר הבנייה כנושא באחריות הפלילית לפינוי מוסדר ומורשה של הפסולת, מכאן אנו למדים על גודל האחריות האישית שיש ליזמים, כאשר קבלן הפינוי משליך את הפסולת בשטחים הפתוחים.

ברחבי הארץ קיימים מפעלים, תחנות מעבר ואתרי הטמנה, המורשים על ידי המשרד להגנת הסביבה לקלוט פסולת בניין. רשימת מפעלי הטיפול בפסולת מתעדכנת אחת למספר חודשים. 

מפעלי המחזור מבצעים את הפעולות הבאות: 

קליטה: הפסולת נקלטת במשאיות קטנות ויוצאת למפעלים כחומר גלם או להטמנה במשאיות גדולות.

מיון: הפסולת עוברת מיון גס, באמצעים ידניים ומכאניים, למרכיביה השונים כמו ברזל, פלסטיק, קרטון, אבן, אדמת חרסית, ניילון, עץ ועוד.

ניפוי: הפסולת עוברת תהליך ניפוי בו החומרים הדקים, החרסיתיים והאבק יוצאים ממנו.

גריסה: הבטון נגרס והופך לחומר גלם המשמש כמצע לדרכים ומשטחים.

לאחר סיום תהליך המיחזור החומר מוכן למכירה ללקוחות כחומר גלם, והשאריות שהן כ- 20% – 15% מסך הפסולת שהתקבלה, מועברות להטמנה מבוקרת

אתרי ההטמנה ממוקמים בדרך כלל במחצבות ישנות אשר סיימו את תפקידן. יש למלא את השטח שנפער. המטמנות עוברות תהליך הקמה קפדני ומחמיר הכולל בניית שכבת חרסית לצורך איטום, פריסת יריעות מתאימות כדי ליצור חיץ בין הפסולת למי התהום, ואיגום מי נגר (מי גשמים), ופינויים למכון טיהור שפכים.

יש לכם שאלה נוספת שלא מצאתם לה כאן מענה? פנו אלינו